ויגש ה'תשע"ט
- הרב ינאי רונן
- 13 בדצמ׳ 2018
- זמן קריאה 2 דקות
בפרשתנו מסופר אודות התגלות יוסף לאחיו. ושאלתו הראשונה היתה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף. הַעוֹד אָבִי חָי?
תמהו המפרשים: מה פשר השאלה ״העוד אבי חי״, והרי ״כבר ידע מן דבריהם פעמיים שלוש שהוא חי״?!
ומסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שדברי יוסף ״העוד אבי חי״ אינם שאלה, אלא תמיהה:
על הפסוק ״וימאן להתנחם" מפרש רש״י: ״אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזרה שישתכח מן הלב ולא על החי״. ולכן התאבל יעקב על בנו ״ימים רבים״.
וזוהי משמעותם של דברי יוסף לאחיו: ״אני יוסף״, חי וקיים, וכיוון שכך תמיהני: ״העוד אבי חי״?! מכיוון שאני בחיים, ואין כאן גזרת השכחה מן הלב - נמצא שבמשך עשרים ושתיים שנים רצופות התאבל עלי אבי, והרי זה צער בלתי נתפס! כיצד ייתכן שיעקב נשאר בחיים במשך כל השנים הללו, תוך שהוא סובל צער שכזה?!
תמיהה זו מסבירה את המשך דברי יוסף - ״מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו, כה אמר בנך יוסף, שמני אלוקים לאדון לכל מצרים, רדה אלי אל תעמוד״: אחרי צער כה גדול וממושך - כל רגע נוסף של עיכוב הוא סכנת נפשות, ולכן עליכם להביא את יעקב במהירות, כדי להסיר ממנו את צערו ויגונו בהקדם האפשרי.
לפי האמור יובן גם הטעם להדגשתו של יוסף בדבריו - לא פחות משלוש פעמים - שהקב״ה הוא ששלח אותו למצרים (״למחיה שלחני אלוקים לפניכם״, ״וישלחני אלוקים לפניכם״, ״לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים״):
כוונתו של יוסף היתה להשיב לשאלה אפשרית: אם אמנם יוסף חושש כל־כך לצערו של אביו - הרי עליו לנסוע אליו בעצמו, ולשמח אותו מיד בראיית פניו, מבלי צורך להמתין עד לשובם של יעקב והשבטים למצרים!
על כך השיב יוסף שהימצאותו במצרים היא בשליחותו של הקב״ה, שהטיל עליו את האחריות על כלכלת העולם כולו (״המשביר לכל עם הארץ), ולכן אין בידו לעזוב שליחות זו.
(עפ"י באורי החומש ללקו"ש חט"ו ע' 387 ואילך)
שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח תיכף ומיד
שבת שלום
הרב ינאי רונן
בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי
שבת פרשת ויגש:
הדלקת נרות שבת: 16:15
צאת השבת: 17:18
תגובות