פרשת ויגש תש"פ

ונאמר אל אדוני לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת "דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה" והרבי מליובאוויטש מבאר: בסיפור הדברים בפרשת מקץ, כשמדובר אודות הסיבה שיעקב לא שלח את בנימין עם אחיו, נאמר "כי אמר פן יקראנו אסון", ומפרש רש"י: "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה". ומדוע כאן, בדברי השבטים אל יוסף, מפרש רש"י את החשש באופן שונה ("שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה")? והרבי משיב: הסיבה לכך שיעקב ראה ביציאתו של בנימין לדרך "שעת סכנה" היא מפני שחשב שאחיו יוסף מת בדרך, ונמצא שהדרך גרמה למיתה אצל שניים מבני משפחתו (אמו רחל ואחיו יוסף), דבר שנחשב מעין "חזקה"; ולכן בעיני יעקב לא היה זה חשש בעלמא, אלא סכנה של ממש, ובמקרה כזה "השטן מקטרג בשעת סכנה". השבטים, לעומת זאת, לא יכלו לומר ליוסף שחששם להביא את בנימין נובע מכך ששניים מבני משפחתו של בנימין מתו בדרך (יוסף ורחל)- שהרי הם עצמם סיפרו לו שהיה בכוונתם לחפש את יוסף במצרים, כלומר שהיה ידוע להם שהוא לא מת בדרך! ולכן אין רש"י מפרש כאן "שהשטן מקטרג בשעת סכנה"- כי לפי דברי השבטים לא היתה כאן סכנה של ממש, מאחר שרק אמו של בנימין מתה בדרך, ומאורע חד פעמי אין בו כדי ליצור סכנה ממשית, אלא חשש בלבד ("שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה"). (לקו"ש ח"ה ע' 216 ואילך) שבת שלום וחורף בריא הרב ינאי רונן בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי www.chabadkfarchaim.com שבת פרשת ויגש כניסת שבת: 16:27 צאת השבת: 17:30