פרשת ראה תש"פ

"ואת מצותיו תשמרו... ובו תדבקון"

"ובו תדבקון- הידבק בדרכיו: גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה" (רש"י)

מסדר הדברים בכתוב משמע, ש"בו תדבקון" ("הידבק בדרכיו") הוא שלב מתקדם יותר בעבודת ה' מ"ואת מצוותיו תשמורו".

ולכאורה הדבר תמוה- וכי קיום המצוות אין בו משום דבקות בקב"ה? והרי ידוע שהמילה "המצוה" היא לשון "צוותא", כלומר שהאדם המקיים מצווה נמצא בצוותא עם הקב"ה ומתאחד עמו! וכי יש לך דבקות גדולה מזו?!

והרבי מליובאוויטש מלך המשיח אומר, שאכן הדבקות בקב"ה הנגרמת על ידי ההליכה בדרכיו היא גדולה יותר מזו הבאה על ידי קיום מצוות:

בקיום המצוות מתקיימת מערכת יחסים בין מצווה (הקב"ה) למצווה (האדם), ועבודה זו כשלעצמה יוצרת הפרדה בין השניים; משום כך ההתאחדות ביניהם אינה יכולה להיות מוחלטת.

ההליכה בדרכיו של הקב"ה ("הידבק בדרכיו"), לעומת זאת, אינה ציווי ישיר (שהרי הציווי הוא "ובו תדבקון, וההליכה בדרכיו של הקב"ה היא דרך להגשמת הציווי ולא הציווי עצמו), ומכאן שאין בה מערכת יחסים בין הקב"ה לאדם, ולכן דווקא באמצעותה יכול האדם להגיע לידי דבקות גמורה ומוחלטת בקב"ה- "ובו תדבקון".

(ליקוטי שיחות חי"ד)

שבת שלום

הרב ינאי רונן

בית חב"ד גוש מחי"ה הכתובת לכל עניין יהודי

www.chabadkfarchaim.com

שבת פרשת ראה

שבת מברכים חודש אלול

כניסת שבת: 19:02

צאת שבת: 20:02

פרקי אבות: פרק ו'