פרשת ראה תשפ"א

"ואת מצותיו תשמרו... ובו תדבקון"

מפרש רש"י "ובו תדבקון"- הידבק בדרכיו: גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה

מסדר הדברים בכתוב משמע, ש"בו תדבקון" ("הידבק בדרכיו") הוא שלב מתקדם יותר בעבודת ה' מ"את מצוותיו תשמורו".

ולכאורה הדבר תמוה- וכי קיום המצוות אין בו משום דבקות בקב"ה? והרי ידוע שהמילה "מצוה" היא מלשון "צוותא", כלומר שהאדם המקיים מצוה נמצא בצוותא עם הקב"ה ומתאחד עמו! וכי יש לך דבקות גדולה מזו?!

ויש לומר, שאכן הדבקות בקב"ה הנגרמת על-ידי ההליכה בדרכיו היא גדולה יותר מזו הבאה על-ידי קיום המצוות:

בקיום המצוות מתקיימת מערכת יחסים בין המצווה (הקב"ה) למצווה (האדם), ועובדה זו כשלעצמה יוצרת הפרדה בין השניים; משום כך ההתאחדות ביניהם אינה יכולה להיות מוחלטת.

ההליכה בדרכיו של הקב"ה ("הידבק בדרכיו"), לעומת זאת, אינה ציווי ישיר (שהרי הציווי הוא "בו תדבקון", וההליכה בדרכיו של הקב"ה היא דרך להגשמת הציווי ולא הציווי עצמו), ומכאן שאין בה מערכת יחסים בין המצווה למצווה, ולכן דוקא באמצעותה יכול האדם להגיע לידי דבקות גמורה ומוחלטת בקב"ה- "בו תדבקון".

(ליקוטי שיחות חי"ד)

שבת שלום וקיץ בריא

הרב ינאי רונן

בית חב"ד גוש מחי"ה- כפר חיים

www.chabadkfarchaim.com

🔹שבת פרשת ראה

🔸שבת מברכים חודש אלול

🔹כניסת שבת: 19:11

🔸צאת שבת: 20:12

🔹פרקי אבות: פרק ה'